זכאות עורך-דין לשכר טרחה (מוסכם או ראוי) לאחר שעורך-הדין מבקש להפסיק את הייצוג בשל סירוב הלקוח לאשר הסדר פשרה - בכך עוסק פסק-הדין.
הצדדים ועיקרי טענותיהם
:
1. התובעת הינה עורכת-דין אשר מתמחה בייצוג בתביעות נזקי גוף. התובעת ייצגה בעבר את הנתבע בתביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף כנגד רונית רפאל מרכזים רפואיים קוסמטיים בע"מ (להלן -
"רונית רפאל"), כאשר מערכת היחסים בין הצדדים הוסדרה בהסכם שכר טרחה, על פיו זכאית הייתה התובעת לשכר טרחה בשיעור של 20% בצירוף מע"מ מהסכום המגיע לנתבע. עוד ובנוסף נקבעה בהסכם שכר הטרחה הוראה, שהוכתרה בכותרת "פשרה", כדלקמן:
"היה והוצעה בתביעה פשרה על ידי הנתבעים, הכוללת גם הצעה לשלם את שכר הטרחה של עורך הדין לפי גובה הפשרה שהוצעה, ועורך הדין סבור כי הצעת הפשרה הנה סבירה בנסיבות ולמרות זאת הלקוח דוחה את הצעת הפשרה, מתחייב הלקוח לשלם את שכר הטרחה על סכום הפשרה, בתנאים הבאים:
מחצית ( 1/2 ) שכ"ט (לפי הפשרה שהוצעה) ישולם מייד והמחצית השנייה תשולם עם קבלת פסק הדין. הסכום הנ"ל לא יוחזר אפילו אם לאחר מכן התביעה תדחה או אם סכום פסק הדין יקטן מהסכום שהוצע כפשרה".
2. לאחר שהטיפול בהליך המשפטי כנגד רונית רפאל הושלם פנה הנתבע אל התובעת פעם נוספת בבקשה לייצגו בהליך כנגד בראל ניהול ואחזקות בתים משותפים בע"מ (להלן -
"בראל"), בגין נזקים שנגרמו לו בעקבות נפילה שאירעה בחודש דצמבר 2007. לא נערך הסכם שכר טרחה בכתב המתייחס באופן ישיר להליך המשפטי כאמור. הטיפול המשפטי בהליך זה כלל עריכת מספר מכתבים, בחינה של זכאות הנתבע לאחוזי נכות רפואית בגין האירוע וניהול מו"מ עם הצד שכנגד.
3. בהתאם לנטען, בסופו של המשא ומתן כאמור עלה בידי התובעת להגיע להסדר עם הצד שכנגד, על-פיו יהא הנתבע זכאי לפיצוי כולל ע"ס 20,000 ש"ח (לטענת הנתבע הצעת הפשרה הסתכמה בשיעור של 18,000 ש"ח בלבד). התובעת ביקשה לקבל את הסכמת הנתבע להצעה כאמור, הנתבע סירב ואף עמד על דרישתו לפיה התובעת תגיש בבית המשפט תביעה, על-מנת למצות את ההליך המשפטי. התובעת, אשר סבורה שהפשרה שהתגבשה מיטיבה עם הנתבע, סירבה. היא הפסיקה את ייצוגו בהליך המשפטי כאמור ועתרה בתביעה לחייב את הנתבע לשלם לה שכר טרחה בשיעור של 4,640 ש"ח, כל-זאת בהתאם לסעיף ה"פשרה" בהסכם שכר הטרחה בעניין ההליך המשפטי כנגד רונית רפאל, עליו חתום הנתבע, בכל הקשור להליך המשפטי כנגד רונית רפאל.
4. הנתבע מדגיש בכתב ההגנה שבינו לבין הנתבעת לא נערך הסכם שכר טרחה, הוא לא קיבל את הצעת הפשרה וממילא הוא ביקש מהתובעת להגיש כתב תביעה כנגד בראל (ר' סעיפים 28.4 ו-28.5 לכתב ההגנה; ר' נספח 3 לכתב ההגנה).
דיון והכרעה
:
5. התובעת ייצגה את הנתבע בהליך משפטי כנגד רונית רפאל. הנתבע נתן אמון ביכולותיה המקצועיות של התובעת ובחר לנהל את ההליך המשפטי הנוסף - כנגד בראל - באמצעותה. בין הצדדים לא נחתם השכר שכר טרחה המתייחס להליך המשפטי כנגד בראל, כאשר התובעת טוענת שתנאי הסכם שכר הטרחה המקובלים במשרדה הינם כאמור בהסכם שכר הטרחה עליו חתם הנתבע במסגרת הייצוג בתביעה כנגד רונית רפאל, הנתבע מודע לתנאי ההסכם וסוכם עמו שההוראות בהסכם כאמור משקפות את שכר הטרחה גם בהליך הנוכחי. הנתבע העיד:
"מעולם לא הסכמתי לתנאים שיש בתנאים של רונית רפאל" (עמ' 4, ש' 9).
על עורך הדין - נותן השירות - להקפיד ולהסדיר מבעוד מועד את תנאי שכר הטרחה בהסכם ברור ומסודר. ההסכם המצורף לכתב התביעה מתייחס להליך משפטי כנגד רונית רפאל, כך מצוין במפורש בהסכם. אין די בעובדה שהנתבע חתם על הסכם כאמור המתייחס להליך נתון כדי שההסכמה שגובשה באותו הסכם תחייב את הנתבע גם בתביעה בהליך משפטי אחר - גם אם מדובר בתביעה בעלת אופי דומה.
אין מקום לקבוע שההסכם הכתוב המתייחס לתביעה כנגד רונית רפאל חל גם בעניין הנדון, מכוח הסכמה בעל-פה, גם לנוכח העובדה שההסכם האמור כולל הוראה חריגה, אשר קיים ספק באשר לתקופתה. כוונתי להוראה הנזכרת בסעיף 1 להחלטתי לעיל, שכותרתה "פשרה".
6. בהיעדרו של הסכם שכר טרחה המתייחס להליך המשפטי כנגד בראל, יש לבחון האם זכאית התובעת - אשר ללא ספק העניקה שירות משפטי לנתבע בעניין הנדון - לשכר טרחה ראוי, כל זאת כאשר ההליך טרם הגיע לסיומו (הנתבע לא חתם על הסכם פשרה עם בראל ולא קיבל פיצוי כלשהו בפועל), כאשר הייצוג המשפטי הופסק ביוזמת עורכת הדין, התובעת.
7. מחלוקות בין עורכי דין ללקוחות, אגב הפסקת הייצוג המשפטי, נדונו לא אחת בפסיקה. בפסק דין מרכזי שניתן בסוגיה, בעניין ע"א 136/92
ביניש-עדיאל-עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבניין בע"מ
, פ"ד מז(5) 114 (1993) (להלן -
"עניין ביניש-עדיאל"), נקבע כדלקמן:
"בהתקשרות שבין עורך דין ללקוח, ככל שמדובר בשכרו של
עורך הדין, אם לא הוסכם במפורש אחרת, יש לקרוא תנאי מכללא, ולפיו רשאי הלקוח לנתק את הקשר עם עורך הדין ולחדול מלהיזקק לשירותיו בכל עת, אפילו טרם הושלמה העיסקה שבקשר אליה נתבקשו שירותיו של עורך הדין, ובתנאי שיובטח שכר ראוי עבור השירות שכבר ניתן. בכך יש כדי ליצור את האיזון הראוי שבין זכות הלקוח לייצוג תוך שמירה על יחסי אמון מלאים בינו לבין פרקליטו, לבין זכותו הלגיטימית של עורך הדין לקבל שכר בגין טרחתו" (עמ' 124). ביהמ"ש קבע, כי בנסיבות העניין, כאשר הסכם שכר הטרחה בין הצדדים לא התייחס למצב בו יופסק הייצוג לפני סיום העבודה וכאשר השירות המשפטי לא הושלם, הרי ש
".... בנסיבות המקרה לא זכאית המערערת
1
אלא לשכר הראוי בגין טרחתה, ואין לחייב את המשיבה בתשלום פיצויים בשיעור השכר המוסכם".
ביהמ"ש ציין שהבסיס הנורמטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בהוראת סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג, 1973, אשר מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיונה טמון בעיקרון שאדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין (עמ' 125).
אשר לשיעור שכר הטרחה הראוי, מציין ביהמ"ש כי
"קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך-דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על-פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו" (עמ' 125).
בפסק-דין שניתן מאוחר יותר, ע"א 8854/06
חיים קורפו, עו"ד נ' משה סורוצקין
[פורסם בנבו] (2008) חזר ביהמ"ש העליון על ההלכה שנקבעה בעניין ביניש-עדיאל, אולם הודגש, כי כאשר הטיפול המשפטי הגיע לשלב מתקדם, הרי ש
"כל עוד לא מועלות על ידי הלקוח טענות, המבוססות עובדתית, כי הוא אינו שבע רצון מהטיפול המקצועי הניתן לו על ידי עורך דינו, וכל עוד המטרה למענה שכר את עורך דינו עדיין קיימת, לא יוכל אותו לקוח להשתחרר מההסכם באופן חד צדדי מבלי שיחויב בפיצויי ציפייה, אלא אם יוכיח כי לולא השתחררות זו לא היה יכול, באמצעים סבירים, להגשים את אותה מטרה" (סעיף 20 לפסק-הדין).
8. בעניין ביניש-עדיאל נקבעה הלכה המתייחסת למצב דברים בו הייצוג הופסק ביוזמת
הלקוח. בענייננו, כאמור, לא הלקוח (הנתבע) הוא שביקש להפסיק את ההתקשרות בין הצדדים, אלא עורך הדין (התובעת). השאלה האם במצב דברים כאמור זכאי עורך-הדין לשכר טרחה נדונה ב-ת"א (נת') 34174/03
חזן אסתר נ' ד"ר אלתר אברהם
[פורסם בנבו] (2008), שם נקבע כדלקמן: